<h1>או"ז הלכ' שבת סימן פ"ג</h1>
<h2>דף מט:</h2>
מתני' [שבת נ"ד, ע"ב] ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה א"ר ירמיה בר אבא פליגי בה רב ושמואל חד אמר בין לנוי בין לשמר אסור וח"א לנוי אסור לשמר מותר פירש"י לנוי שצבועה וקלועה בין קרניה כמין קליעה מקרן לקרן ואינה אוחזה בה. לשמר שאוחזה בה אסור ופרה מנטרא בלא אחיזה אלא מוליכה לפניו וקסבר נטירותא יתירתא משוי הוא ומ"ד לשמר מותר קסבר נטירותא יתירתא לאו משוי הוא. ואמר רב יוסף תסתיים דשמואל הוא דאמר לנוי אסור כו' ושקלי' וטריא עד דמסיק מאי הוה עלה א"ר חייא בר אשי אמר רב בין לנוי בין לשמר (מותר) [אסור] וכן המסקנא ואותביה לרב דאמר לשמר אסור מההיא דקשרה בעלה במוסירה כשירה ואי ס"ד כל שמירה מעולה משוי הוא אשר לא עלה עליה עול אמר רחמנא ואמר אביי במוליכה מעיר לעיר ורבא אמר שאני פרה דדמיה יקרין רבינא אמר במורדת ופר"ח דמדשני [אביי ורבא] ורבינא לאוקמה כרב ש"מ הלכתא כותיה דרב מיהו אין זה ראיה דאביי ורבא ורבינא אתו לתרוצי מתניתין דלא תקשי לרב כההיא דכתובות פ' האשה שנתארמלה [ט"ז, ע"א] וכההיא דב"ב פ' המוכר [צ"ב, ע"ב] דפריך תלמודא כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי נמי אין עדים שיצתה בהינומא מאי הוי ופריך לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מחזקתו אלא רוצה ליישב המשנה דלא תקשי לרב. מיהו רשב"ם נמי פסק דהלכה כרב וכ"פ ר"י אלפס דהלכה כרב וכן מוכח דהא קיי"ל פ' יש בכור לנחלה בבכורות [מ"ט, ע"ב] ופרק המפלת בנידה [כ"ד, ע"ב] דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הלכך הכי קיי"ל דכל נטירותא יתירתא משוי הוא וההיא דא"ל רבה [בר רב הונא ללוי] בריה דרב הונא בר חייא [שבת שם] הכי אמר אבוך משמיה דשמואל הלכה כחנניה לית הלכתא הכי אלא כרבנן וכדפרישית הלכך פרה אסורה לצאת בחבל שבצוארה בשבת לפי שאינה צריכה שמירה כלל כדפירש"י דפרה מינטר' בלא אחיזה אלא מוליכה לפניו ואם היא פרה מורדת מותר לה לצאת בשבת בחבל שבצוארה וכן העגלים מותרים לצאת בחבל שבצוארם בשבת לפי שדרכם למרוד כדאמר רב יוסף חזינא להו לעגלי דבי רב הונא דיוצאים באפסריהם כרוכים בשבת וכ"ש אם החבל תלוי דמותר דרב הונא תלמידיה דרב הוה דאסר בפרה ואפ"ה שרי בעגלים מיהו נראה דוקא עגלים קטנים אבל שוורים גדולים שאין דרכם למרוד הרי הם כפרה. וחמור אסור לצאת בפרומביא שהרי דינו באפסר כדתניא [נ"א, ע"ב] ארבע בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור. וכ' ה"ר ברוך בספר התרומה דאעפ"כ הסוס מותר לצאת בפרומביא בשבת משום דלא הויא שמירה יתירת' רק מעט ושריא דדוקא שמירה יתירתא הרבה אסור כגון גמל בחטם ובגמל סגי באפסר וכגון חמור בפרומביא דנוח וסגי בשיר וחבל בצוארו ופרומביא בחמור הוי נטירותא יתירתא מאוד ואסיר אבל אפסר מותר דאינו כי אם מעט שמירה יתירה שאין יכולין לדקדק בשמירה שלא להוסיף כלל לכך שמירה פורתא יותר שריא. וכן תנן הסוס בשיר וגבי ארבע בהמות תניא הסוס באפסר שהוא גדול משיר אע"ג דבההיא ארבע בהמות אמרו דשמא אינו סובר כחנניה דשרי נטירותא יתירה אלא כרבנן דאסרי וכן לובדקים תניא באפסר ובמתני' תנן לובדקים בפרומביא ולא מייתי להו בתנאי כי היכי דמייתי תנאי דחנניה ורבנן אלמא שמירה יתירת' מעט מותרת ופרומביא לסוס הוי שמירה יתירתה מעט ומותרת וכן עמא דבר לצאת הסוס בפרומביא והיחידים נזהרים. אבל הסוס אסור לצאת בשניהם יחד בפרומביא ובאפסר דזהו נטירותא יתירת' הרבה ואסור וכן פי' ה"ר יוסף בר' משה זצ"ל דסוס בפרומביא לבדו שרי עכ"ל. וכל היכא דלא מינטרא ביה הוי משוי ואסור לצאת בו בשבת כדאמרי' ר"פ [נ"א, ע"ב] נאקה באפסר לא תבעי לך דכיון דלא מינטר ביה משוי הוא וכן פירש"י ריש פרקין וכן חיה גדולה [כגון] דוב וכיוצא בו אינם יוצאים בסוגר דהיינו קולר של חבל כדמתרגם ויתנוהו בסוגר בקולרין מפני שאינם משתמרים בו והוה משוי אבל חיה קטנה כגון נמיה וחולדה יוצאים בסוגר דהיינו שמירתם וחתול אינו יוצא בסוגר משום דסגי ליה במיתנא פי' חבל קטן שקורין בלשון כנען מוטובו"ז ומותר לתת על הסוס בשבת פרומבי' ואפסר משום שהן מוכנין לכך. וכל היוצאים באפסר או בחבל או בפרומבי' כל אחד כפי שמירתו מותר לצאת כרוכין פי' שהרצועה כרוכה סביב צואר בהמה אע"פ שאין אוחזה בו לאו משוי הוא דלנוי נמי אורחייהו הוא כדאמר רב יוסף [נ"ב, ע"א] חזינא להו לעגלא דבי רב הונא דיוצאין באפסריהן כרוכין בשבת וכן כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי חנינא מולאות של בית רבי יוצאין באפסריהן כרוכין בשבת.
